האר”י הקדוש, או בשמו רבי יצחק לוריא אשכנזי, היה גדול המקובלים במאה ה- 16 שחי בצפת ובמצרים. השפעתו ניכרת עד עצם היום הזה, אבל עדות ישירה בכתב ידו על שיטתו הקבלית לא נשארה.
“ישראל היום” פרסם שהספרייה הלאומית גילתה מכתב חדש שנשלח לאר”י במאה ה- 16 כשחי במצרים, מיהודי שחי בצפת. הכותב היה אדם בשם דוד, שכתב לאר”י לתמוך בשד”ר (שלוחא דרבנן) כדי לגייס כספים מיהודי התפוצות ליהודי ארץ ישראל. המכתב שנמצא בספריה הלאומית, נשמר בצורתו הייחודית כפי שנכתב במאה ה- 16.
האר”י היה יודע כגדול המקובלים וכמי שפונים אליו בעייני קבלה ודת אך גם כמי שפונים אליו בנושאים כלכלים. האר”י הקדוש לא היה מעלה דבר בכתב ואת גילויו בתורת הקבלה העביר לתלמידיו בעל פה, שהפיצו אותם, בניהם: ר’ משה אלשיך, ר’ שלמה אלקבץ, ר’ יוסף חאגיז ור’ יוסף קארו וגדול תלמידיו ר’ חיים ויטאל שהעלה את תורתו על הכתב בספרים “פרי עץ החיים”. גם את סידור האר”י הוא לא ערך. תלמידיו ערכו את סידורו עם עם הכוונות שמסר והתאימו את נוסח התפלה לכוונות.
