“מה שהיה הוא שיהיה”. היועץ המשפטי של פורום הלל, זיו מאור משוכנע כי ארבעת השופטים שנבחרו בשבוע שעבר לבית המשפט העליון לא ישנו את יחסי הכוח בין נבחרי הציבור בכנסת ובממשלה, לבין השופטים שעליונותם תישמר.
“אין בשורה לשוחרי הדמוקרטיה ושלטון החוק”, אומר מאור, “ארבעת השופטים שמונו צפויים להמשיך את הקו של בית המשפט העליון הנוכחי, קו בלתי מקצועי של שופטים שאינם מצייתים לחוק ואינם מקיימים אותו, ומשתמשים בכס המשפט כקרדום לחפור בו כדי לקדם את השקפות עולמם, בדרך כלל השקפות עולם פרוגרסיביות רדיקליות, שחותרות נגד הרצון של רוב הרצון הישראלי כפי שהוא בא לידי ביטוי במערכות הבחירות האחרונות”.
השימוש באבחנה בין שופט מקצועי לכזה שאינו מקצועי, אינו מקרי. מאור מסביר כי יש מאחורי הגדרה משמעות אמיתית: “שיח שמרני מול אקטיביסטי ביחס לשופטים רלוונטי למדינות שבהן יש חוקה. בישראל אין חוקה, אז או שאתה שופט מקצועי ושופט בהתאם לחוק או שאתה שופט לא מקצועי ופוסק שלא בהתאם לחוק. המנעד שבין שופט אקטיביסטי לשופט שמרני, לא רלוונטי. בישראל יש רק חוק, אין חוקה, ולכן שופט מקצועי צריך לקחת על עצמו את העבודה הקשה כדי לענות מה התשובה המשפטית היחידה לסוגיה שעומדת לפניו ולא להתחיל לרעות בשדות זרים או לשאול את עצמו מה התוצאה הרצויה מבחינתו. כרגע יש בבית המשפט העליון שכמעט כולו איננו מקצועי משום שיש בו שופטים שאיננו מחויב לחוק”.
כדי להיות שופט מקצועי ולהגיע לתוצאה משפטית נכונה זה כרוך בעבודה”, מסביר מאור, “יש ללכת ולראות מה כתוב בפסיקות עבר, לדקדק בלשון החוק הישראלי, אולי לעשות מחקר משווה למדינות אחרות. זו עבודה קשה ולא מאוד מתגמלת מבחינה רגשית כי השופט הוא לא פונקציה, דעתו האישית לא נשמעת אבל זו העבודה המקצועית. לעומת זאת השופט הלא מקצועי, קודם כל שואל את עצמו ‘מה דעתו’, מה התוצאה שאליה הוא רוצה להגיע, ואחר כך, אחרי שירה את החץ הוא מסמן סביבו את המטרה בכל מיני נימוקים שבינם לבין החוק יש קשר מקרי לחלוטין. אם תרצה, זה ההבדל בין מנתח לבין פסל. מנתח עובד עם מה שיש לו עם גוף האדם כפי שהוא מכיר אותו, ופסל חופשי ליצור דברים חדשים, אבל לעולם לא יהיו בהם חיים”.
כשמאור נשאל כיצד שני השרים שקד וסער שהיה נראה כאילו הם רואים את התמונה באופן רחב ופועלים לשנות ובכל זאת השאירו את המצב על כנו הוא משיב: “לסער לא קרה דבר. גם כשהוא הגשים את מדיניותו כשר חינוך ושר הפנים, לא תמצא אצלו באמת אמירה אחת שהיא באמת ביקורתית כלפי המערכת. המצע של “תקווה חדשה” שמדברר כביכול על רפורמה היה אחיזת עיניים, כי כשנכנסים פנימה אנחנו רואים שמדובר בכותרות מפוצצות שמשאירות את הכוח במקום שבו הוא נמצא כרגע. לדוגמה, הוא מדבר על שימוע פומבי לשופטים במקום הוועדה הסודית שיש כרגע וזה באמת רצוי ומקסים, אבל השאלה האמיתית היא לא פומביות השימוע אלא מי מחליט, וכל עוד יש ווטו לשופטים אז זה לא משנה שהשימוע הוא פומבי”.
“אילת שקד”, אומר מאור, “היא אניגמה. ההישגים שלה כשרת משפטים ידועים. אבל במבט לאחור ששת השופטים שהיא מינתה, שלושה מתוכם נחשבים שמרנים או מקצועיים, אבל זה לא באמת מביא לשינוי. כי שופטים מקצועיים מטבעם, לא שואלים ‘מה אני רוצה לעשות’ אלא מה אומר החוק, ודעתם לא חשובה. שקד, מאז שהוקמה הממשלה הנוכחית, עסוקה בעיקר בלשרוד”.
ישנן הצעות שונות שמציעות כיצד לשנות את יחסי הכוחות כמו בית משפט לחוקה אבל למאור חשוב להדגיש דבר אחד בנוגע לפסקת ההתגברות, שימנים רבים מדברים עליה. לשיטתו של מאור מדובר באמירות שבטעות יסודן: “פסקת ההתגברות היא אחת מאחיזות העיניים המטרידות ביותר של השמאל שהצליחה לכבוש את הימין. ימני אמיתי, מי שבאמת חרד לדמוקרטיה ושלטון החוק, צריך להתנגד לפסקת ההתגברות משום שפסקת ההתגברות מניחה שבית המשפט מוסמך לבטל חוקים. זה לא המצב המשפטי כרגע ואין שום הצדקה לתת לשופטים את המתנה הזו. זה שהשמאל אמר לימין תתיישר מאחורי פסקת ההתגברות זו טעות פטאלית. קודם שתהיה חוקה ואחר נתחיל לחשוב על התגברות על פסיקה של בית המשפט”.
