השופטת מרים נאור, יו”ר ועדת החקירה לאסון מירון ונשיאת בית המשפט העליון לשעבר, נפטרה אתמול בלילה מדום לב.
נאור נולדה בירושלים ולמדה בגימנסיה העברית ברחביה, בשנת 1971 סיימה בהצטיינות לימודי משפטים באוניברסיטה העברית. את ההתמחות עשתה אצל שופט בית המשפט העליון משה לנדוי. בשנת 1972 עבדה בפרקליטות המדינה במחלקת הבג”צים והתמחתה אצל מנהל המחלקה מישאל חשין.
בשנת 1980 מונתה לשופטת בית משפט השלום בירושלים. בשנת 1989 מונתה לשופטת בבית המשפט המחוזי. הייתה חלק מהרכב השופטים שהרשיעה את אריה דרעי.
משנת 2001 כיהנה כשופטת בבית המשפט העליון בפועל עד למינוי הקבע ב-16 ביוני 2003.
בשנת 2011 החלה לכהן כשופטת בבית המשפט העליון. נאור החליפה בינואר 2015 את אשר גרוניס כנשיאת בית המשפט העליון, ונשארה בתפקיד זה עד לפרישתה בשנת 2017, ובמקומה מונתה השופטת אסתר חיות.
באפריל 2012 בחרה בה הוועדה לבחירת שופטים לתפקיד המשנה לנשיא בית המשפט, מינוי שנכנס לתוקף עם פרישתו של המשנה הקודם, השופט אליעזר ריבלין.
מאז אוקטובר 2018 מכהנת כנשיאת בית הדין הציוני העליון של ההסתדרות הציונית העולמית.
שנה לאחר מכן, קיבלה דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
ביוני 2021 מונתה על ידי נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות לעמוד בראשות ועדת נאור – ועדת חקירה ממלכתית לחקירת האסון בהילולת רבי שמעון בר יוחאי.
נאור נולדה וחייה בירושלים כל חייה והותירה את בעלה אריה נאור, שהיה מזכיר הממשלה בתקופת מנחם בגין ואחינו של מפקד האצ”ל דוד רזיאל ושני בנים תאומים.
ח”כ סמוטריץ’ מהציונות הדתית בריאיון לתחנת הרדיו גלי ישראל אמר שהוא “יזכור אותה כעוד שופטת שהחריבה מוסד מפואר”. גם על שקד אמר: “ראיתי ששקד כתבה שהיא חברה אהובה, לי קשה להיות צבוע”.
“אשתף אתכם בדילמה של הצוות שלי: מצד אחד כביכול מן הראוי להיות ממלכתי ולספוד לה, מצד שני מה לעשות, אני לפחות – אזכור את מרים נאור כמי שהתעקשה להרוס את הבתים בעופרה ובעמונה ובנתיב האבות. אזכור אותה כמו שביטלה את השתתפותו של שופט עליון כנציג סגל א’ בטקס ממלכתי שהממשלה החליטה על קיומו לציון 50 שנה לשחרור חבלי המולדת ביו”ש”.
“אזכור אותה כמי שפסלה את חוק הגיוס והכניסה אותנו לטרללת שנמשכת עד היום. בקיצור, עוד נשיאה אחת בשרשרת נשיאים מאז אהרון ברק שהחריבו מוסד מפואר. לפחות בשנותיה האחרונות היא תיזכר כמי שהפילה עוד לבנה אחת בחומה החשובה של מערכת המשפט. קשה לי להיות צבוע, ראיתי את שקד כותבת עליה: חברה אהובה, קשה לי להיות צבוע”.
