אכזבה, בושה, דאגה, אבדן אמון. אלו הרגשות הסוערים כעת במגזר החרדי עקב התאבדותו של חיים ולדר. הסופר, שגידל את כולנו על סיפוריו, שנתן שם ומקום לרגשותיו של הילד החרדי והעלה סוגיות כה חשובות לדיון במגזר, זה שבטוריו הפובליציסטיים עיצב את ההשקפה החרדית נוסח יתד נאמן, התגלה כאדם שפל שניצל מטופלים ופירק משפחות.
מצד אחד מאות רבות של אנשים עדיין לא מאמינים לשמועות. למרות אישורו של הרב שמואל אליהו לשמועות, למרות בית הדין החרדי (האנונימי) שישב לברר את העדויות בעקבות הכתבה ב”הארץ,” והגיע לעשרים ושניים מקרים חמורים של פגיעה מינית בילדים ילדות ונשים.
השיח בקבוצות הוואצאפ חושף בורות נוראית בתחום הפגיעה המינית, ואף אנשים שלא מאמינים שיש כזה דבר אונס של אישה בוגרת(!). חלק גדול מהציבור מרחמים על ולדר האומלל ש”נאלץ” להתאבד ומכנים את מי שחשפו את קלונו “רוצחים”. פרסום העבירות, שהיה לשון הרע לתועלת המרחיק את הנפגעים הבאים מהפוגע, נחשב כעת עוון חמור יותר מאשת איש, משכב זכר, ואונס נערות; כי המפרסמים כביכול גרמו לו להתאבד. הסרת אחריות מוחלטת מהאיש, שבחר לרצוח את עצמו לאחר שרצח נפשות נשים ונערות. כעת השיח המעוות הזה קיבל גושפנקא גם מהרב אדלשטיין, למרבה האכזבה.
אמנם, אחרי שהרב אליהו התערב, נצפתה התפכחות כלשהי בכך שכל מקומות העבודה הרחיקו את חיים ולדר עד לבירור העניינים. אבל ההתאבדות החזירה אותו לחיק המיינסטרים בלוויה מכובדת, בהספדים מכובדים, בדיווח מחפה ומכבד בכל האתרים כ”הרב, איש חינוך” בלי להזכיר מילה על ההתאבדות, או על המעשים שבהם נחשד.
מהצד השני עומדים כל אלו שמאמינים לנפגעות, חרדים לגורל ילדיהם ונחרדים מהטיוח הנרחב. הרי ילדינו שלנו הם אלו שעלולים להיפגע ממחנך שירגיש את הרוח הגבית הזו למעשים אסורים. השכנה במצוקה שתיגש לרב להתייעץ, האם הרב ירגיש חופשי לנצל אותה, כי גם אם יפורסם הדבר, המגזר ימשיך להעניק לו מעמד וכבוד? הפרשה הזו משליכה על כל פוגע בעל מעמד. העיתונות החרדית בעצם אומרת להם: אל תדאגו, אנחנו לא בצד של הנפגעות. לא נדרוש דין צדק. נמשיך להגן על שמנו כחברה מושלמת שאין בה סדק ובעיות, מעצבי ההשקפה הטהורה יכולים לעשות ככל העולה על רוחם בסתר. האכזבה מההנהגה, עצומה.
הציבור חצוי, בין אלו שהבינו מהי פגיעה מינית ורוצים דין צדק וחברה בטוחה לילד ולמשפחה, לבין אלו שמסרבים להאמין שחרדי מסוגל לעשות מעשים כאלו, ומתעקשים להגן על הממסד והמערכת יותר מכל ערך אחר. למרבה הצער, ההנהגה החרדית והעיתונות הנשמעת לה, נמצאת כרגע בגלוי בצד הזה, ואילו הרבנים החרדיים שמטפלים בפגיעות והקימו בית דין לחקור את הנושא, מסתתרים תחת מעטה האנונימיות והחשש.
כולי תפילה שפסוקי התורה המכוונים לחברה צודקת ימשיכו להניע אותנו לשינוי הנדרש שכבר החל לקרות. צדק צדק תרדוף, לא תעמוד על דם רעך, לא תחמוד אשת רעך, כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו כן הדבר הזה. כן לאחריות, לא לטיוח.
