בפרשת “ויגש”, אנו ממשיכים לפגוש את היחסים המורכבים בין יוסף לאחיו ולאביהם יעקב. זהו סיפור על יחסי משפחה, בו גדולי האבות של עם ישראל פועלים בדרך שמעוררת בנו שאלות רבות. שאלות על קנאה, על יחסי אחים ועוד. עולה בסיפור לא אחת השאלה, האם הקנאה חזקה יותר מכל תכונה? איך ייתכן שאחי יוסף פעלו ממקום כזה נמוך לכאורה? הרב לאו משיב בשיחתו על פרשת השבוע כי יש להסתכל על סיפור יוסף ואחיו, על כל מגוון חלקיו ושייתכן שדרכם נגלה שלא בהכרח הסיפור היה כפי שהורגלנו לראותו.
ראשית, הרב לאו מציין כי האחים הבחינו מיד בטעות המרה והודו בכך באומרם ” אבל אשמים אנחנו שראינו בצרת אחינו ולא שמענו”. הם גם שולחים משלחת ומבקשים סליחה, מחילה וכפרה. עשרת הרוגי מלכות היו גם הם, עונש על מכירת יוסף. מעשיהם נחשב לחטא נורא. זו לא קנאה בלבד. היו בסיפור רבדים נוספים.
יוסף היה יתום מאם. האם יש יחס אחר לאח שהוא יתום מאם?, מנגד, הוא הוציא את דיבתם רעה.
יוסף שיתף את אחיו בחלומותיו הגדולים בהם האלומות של האחים משתחוות לאלומות שלו. האחים שומעים זאת ורואים שבפועל, הם נשלחים לרעות את הצאן בהרי השומרון, בעוד יוסף נשאר ללמוד תורה עם האב יעקב. המילה “זקונים”, הינה ראשי תיבות של שישה סדרי משנה. האחים רואים שיוסף ממשיך את השושלת ברוחניות. ועולה בהם השאלה, מי ממשיך את שושלת הדורות של האבות? האם רק יוסף? ואנחנו, אחיו, האם אנחנו מחוץ לתמונה? מוזמנים להיכנס ולשמוע.
