הקומונרית הדוסית שהפכה לדתל”שית, התחתנה עם דתל”ש, שניהם ביחד חזרו לאורח חיים דתי ואז היא פתחה מקום מדהים לפאשניסטיות שלום לך מוריה קינל.
ספרי לי איך התגלגלו הדברים?
גדלתי בבית דתי לאומי, שישה אחים, הורים מורים קונבנציונאלים, גדלתי בעפולה. ומשם חיפשתי את עצמי, הייתי נערה יחסית נורא דוסית-מדריכה בבני עקיבא, מתנדבת במדא אח”כ הלכתי להיות קומונרית ואז הגעתי ללמוד תואר באריאל. בין לבין תמיד היה את הנושא של האופנה. ובסוף הלכתי לתואר מדעי ההתנהגות, עבדתי במשאבי אנוש ומשם התחיל הקטע של-אוקיי, בא לי לטעום, בא לי לנסות, בא לי לטוס למזרח. עברתי לגור בתל אביב. בעם עברתי למסלול אחר. עזבתי את הדת. תמיד הייתי מחוברת בנשמה, אבל במעשים ובנראות לא.
באיזה גיל הכרת את בעלך?
27, ואז נפרדנו, חזרנו, הייתי בהודו תוך כדי, רק בגיל 30 התחתנתי.
שזה יחסית מאוחר לרקע שלך.
נכון, את יודעת היה קשה לבוא בחגים לבית, להגיע למשפחה, כולן סביבי נשואות, כל החברות. ואתה לבד ומחפש את עצמך, מכיר חבר’ה רווקים ואז העולם הדתי כבר לא מוצא חן בעיניך אז אתה מחפש את העולם החילוני. וככה תוך כדי אתה מתחיל ללמוד לימודי ימימה ומגיע איכשהו גם לתניא ולחב”ד ופתאום מתחיל לראות גם אורות מחדש.
וב”ה היום יש 3 ילדים, נכון?
כן, אבל בוא נגיד אני התחלתי להתחזק ולהתקרב לדת, בעלי עדיין לא, וברוך ה׳ הזמן עשה את שלו וגם בעלי עבר תהליך תשובה.
בואי נגיע לאהבה שלך לאופנה.
הייתי מחוברת לנושא של האופנה כבר מילדות, הייתי תופרת, מציירת, גוזרת, ברביות, בדים… תמיד היתה האהבה הזו. תמיד אמרתי להורים שלי שאני רוצה ללמוד אופנה אחרי השירות לאומי אבל הם אמרו לי-מה פתאום, זה פחות מתאים ובאמת הלכתי ולמדתי תואר שלא עסק בזה, אבל תמיד היתה האהבה. כשגרתי בתל אביב למדתי בשנקר כמה קורסים, אבל בתור רווקה בת 24-25 לא היה את האומץ ובאמת נראה לי הרבה בזכות בעלי בגיל 35 מאוד רציתי לפרוץ ואמרתי-אני לא אתחיל בעיצוב, אני אתחיל בחנות. ברגע שחזרתי בתשובה והייתי צריכה ללבוש בגדים צנועים זה היה לי נורא קשה. אז פתחתי חנות משלי.
לצפייה בראיון המלא:
