אנחנו מכירים את אורנה סלע כמורה לימימה ותיקה ונאמנה לתורתה אבל לא רבים מכירים את הסיפור האישי המרתק שלה. הזמנתי אותה לאולפן לגלות קצת את הרקע של החזרה בתשובה שלה ומה הביא אותה לדבוק בצדקת ולהעביר את תורתה הלאה.
אז מה הרקע שלך?
גדלתי ברמת גן, משפחה לא דתית. ההורים שלי היו דתיים ועזבו את הדת. אנחנו גדלנו כחילונים עם מסורת. הייתה לי משפחה רחבה דתית ואני מגיל מאוד קטן נמשכתי לזה והתעניינתי, אפילו רציתי לחזור בתשובה כבר בכיתה ג’ והתחלתי לשמור שבת בכיתה ג’. זה החזיק מעמד כמה חודשים, אבל זה לא ממש הלך. הלכתי והתרחקתי, אבל תמיד הייתה לי אמונה בזה שיש משהו. ליישם את זה בפועל – פחות. למדתי בתיכון בליך ברמת חן, התגייסתי לנח”ל. אחרי הצבא התחלתי ללמוד באוניברסיטה פילוסופיה. הכל היה חיפוש, אבל לא באמת מצאתי תשובות. אפילו להפך, הפילוסופיה התגלתה לי כמשהו שהמהות שלו היא החיפוש ולא המציאה. למדתי קולנוע, הייתי בטוחה שזה הייעוד שלי בחיים, ואז התחלתי לעבוד היו לי כל מיני ניסיונות, והבנתי שאם אני אכנס לתוך העולם הזה ואני אגשים את החלום בתוך העולם הזה אז לא יהיה לי אותי. לא רציתי להיבלע בזה.
ואח”כ איך את נכנסת שוב ללופ של יהדות?
אני בינתיים כלום, געגוע, חיפוש, אבל לא בכיוון היהודי בכלל. החיפוש היה של ההגשמה המקצועית שלי. עשיתי הסבה מקולנוע לתיאטרון, התחלתי ללמד תיאטרון בבית ספר דתי. שם התחיל המפגש שלי עם המימוש בתחום. דרך הילדים, המסגרת שחייבה אותי באופן חיצוני להיות חלק ממשהו דתי.
זה קסם לך?
קצת, עוד לא ממש. אני גרה בתל אביב, עובדת, מנסה לממש את עצמי, וכל הזמן בלב חיפוש. מה זה החיים האלה? מה המשמעות של זה?
אז מה גרם לך לעשות את זה בסוף? מה החיבור הראשוני שלך עם התשובה?
החיפוש אחרי משמעות. הלכתי לשמוע שיעורים בתל אביב, אצל כל מיני חברות. ופתאום הלב שלי קיבל איזה משהו, איזה קצה חוט של מענה. שיש משהו, וזה לא סתם, יש תכלית לחיים. כל מיני דברים שהרגיעו אותי. התהליך היה מאוד איטי, אני רק מתעניינת, רק שומעת.
ספרי על המפגש שלך עם ימימה.
המפגש הזה קרה דרך בעלי, הוא היה תלמיד וותיק של ימימה. הכרנו, התחתנו, עוד היינו חצי חצי כזה, לא דתיים. קצת מנסים, טועמים, ביחד. אחרי החתונה הוא אומר לי – יקירתי, לכי ללמוד ימימה דחוף. למדתי במכון שלה, רוב הזמן לא למדתי אצלה ישירות. שמעתי אותה קצת בכמה שיעורים, אבל הוא אמר לי ללכת ללמוד את השיטה. זה שינה את חיי באופן גורף, אבל זה לקח זמן.
ספרי קצת על השיטה. מה עושה את זה כ”כ פופולרי?
אני תמיד מרגישה שכשרוצים להגדיר את ימימה זה לא מה , זה איך. היא נותנת איך. כלומר היא לא מחדשת, זה לא שונה. בעיני הדבר הכי מרכזי זה שהיא נותנת כלים ל”איך”. בהרבה דברים אומרים- תהיי בשמחה וכל מיני רעיונות כאלה. אבל המימוש, מה הפרקטיקה? אני מרגישה אצל ימימה יש ממש כלים מעשיים.
