הסרט הזה היה מלא בניסים
עומר- ילד רגיל להורים מיוחדים בנפשם, הוא גיבור הסרט הדוקומנטרי האמיץ “קשור בנפשם”. מלבד הנושא הרגיש, ומורכבות הצגתו, זהו אף סרט גמר של בנות עשרה, בוגרות אולפנת בהר”ן. אנשי תעשיית הקולנוע לא מעיזים לגעת בנושאים בהם עסקו בנות 17 בלבד, מהחינוך הדתי. על תהליך היצירה, הדילמות במהלכו והניסים שעזרו לו לצאת לאור, סיפרה הבמאית הצעירה ראשית לבנון בערוץ TOV בתוכניתה של שרון רוטר.
את בת 18 ויש לך סרט מאחורייך,איך זה היה ספרי לי איך הגעת לזה?
הייתי במגמת תקשורת והסרט הזה היה מלא בניסים, גם כי הייתה קורונה, וגם כי הגיבורים שלנו גרו בלוד, והיו פרעות, ולא יכולנו לבוא לצלם.היו רגעים שלא האמנו שיהיה סרט, והמורה חן קליין עודדה ותמכה. לכן, קראנו להם לאולפנה ובנינו באולפנה כורסאות כמו בית . זו הייתה חוויה.פעם אחת צילמנו אצל החברים שלהם.
זה קורה בקולנוע וזה מכין אותך לקולנוע אמיתי .ספרי על הדמויות, זה נושא רגיש
התלבטנו עם עוד דמות. אחותה של אשתו של עומר חברה שלי, והיא הציע לדבר איתו והוא היה ממש בעניין, וישר קלטנו שיש פה סיפור מדהים. היה אפשר לתקוף ממלא זוויות, הוא, הם, והחלטנו להקביל את ההורות שלו להורות של הילדים שלו.
כמה זמן לקחו הצילומים? התחקיר? העריכות?
חצי שנה.
איך היה לעבוד עם נושא כזה נפיץ, יש דורות בסרט הזה.
נכון זה רב דורי, היה שיח פתוח. מבחינתם זה לא חיים הרואיים, זה החיים שלהם.
למה היה חשוב לך להוציא את הסיפור הזה? רואים שהם צריכים להוציא מהמקרר דברים שהרקיבו, זה היפוך תפקידים. איך היה להתמודד עם זה?
זה היה מאוד מורכב, רצינו להראות שהם באמת מצליחים לחיות את החיים שלהם ואוהבים את ההורים שלהם, כי ככה ההורים שלהם. רצינו לשקף את הרגעים הטובים. אנחנו חזרנו המומות מהצילומים, על היחס להורים.
צפו בסרט המלא של בנות האולפנא
