למה נגנז חג הנשים?
על החג “עיד אל באנת”, או בשמו המדויק יותר “ראש חודש אל באנת” (ראש חודש של הבנות), שמעתי רק בשנים האחרונות ממשפחתי. הנשים במידנין, עיר הולדתה של אימי בתוניס, כך מסתבר, היו מתכנסות פעם בשנה בראש חודש טבת שחל בחנוכה, בבית משפחת כהן, אישה שאירחה את כל בנות השכונה, הרווקות והילדות. הייתה מכינה מאפים ותבשילים חגיגיים מראש, וכשהבנות היו מגיעות, הן היו שרות שירה נשית ושירי ארץ ישראל, רוקדות, אוכלות ונהנות, כשסביבן ממש כך, נשים בלבד. אני כן זוכרת שאמרו לי בילדות שזהו “יום גדול”. למה הוא גדול? לא טרחתי לברר. ובו בחג נהגו לבקש מחילה אישה מרעותה כמו ביום הכיפורים. ואף לקחת משלוח מנות אישי בסוף הטקס.
בעשור האחרון זה החל לתפוס תאוצה . לפתע צץ בחיינו טקס יהודי, עתיק יומין. פתאום הבנתי כמה הוא “גדול”.מקורו מסתבר עוד בבית המקדש בסיפור יהודית, ספר חיצוני שלא הוכנס לתנ”ך אך מתאר אישה שעשתה למען עמה מסירות נפש ענקית שנכתבה אף בתרגום השבעים. יהודית, אלמנה עשירה, שהחליטה שאין לעמוד מנגד כאשר יש סכנה ממשית על ירושלים. הולופרנס, שר הצבא האשורי, בצבא נבוכדנצר, רצה לכבוש את עירה של יהודית. יהודית באומץ לב, התחפשה למשתפת פעולה, ובאה במיטב מחלצותיה לבית המצביא. שם הקסימה ביופייה את השומרים, ובהגיעה להולופרנס, הצליחה לפתות אותו ולערוף את ראשו. בכך השיבה את הבטחון לארץ מאיומו של המצביא והפכה לנערצת באותה תקופה ולשם דבר. זה קרה אגב סמוך לתקופת החשמונאים. מסתבר שזהו לא הסיפור היחידי, גם חנה, בתו של מתתיהו הכהן, יצאה בקריאה נועזת לאחיה הכוהנים, על כך שהם שותקים על חילול כבוד בנות ישראל, וקראה להם לעשות מעשה. כך החל מרד החשמונאים שהוביל לנס חנוכה. גם רש”י וגם הרשב”ם כותבים שנס חנוכה הינו בזכות הנשים. מכאן שישנו מקור שורשי קדום לערב זה ועתיק יומין.
אילו סיפורים מדהימים,נכון? אז איפה הם היו עד עכשיו? או יותר נכון, איך הצלחנו להחביא אותו?
ניסיתי לחפש תשובה , איך ייתכן שטקס קדום קם לתחייה או יותר נכון איך בכלל הוא הועלם מעינינו. אולי זו השפה הערבית, שפת ה”אויב” שהיינו צריכים להסתיר כי לא הסתדרה עם התפיסה המערבית של הארץ החדשה שקמה פה, הלבוש הלא אירופאי והמנהגים הדתיים, לא הושמעו, ולא קראנו עליהם בספרי הלימוד. העולים מאגן הים התיכון, מנגד, הורינו ה”חלוצים הספרדים”, היו עסוקים מאוד ביישוב הארץ, לא היה להם זמן ועניין ביח”צנות. הם רצו להרגיש כנראה גם חלק מה”יישוב החדש”. כך קרה, שמנהגים כמו “חג הנשים” נגנזו ומסורות הונחו בצד.
אך לשמחתי לא לנצח. איך אומרים? שהאמת תמיד יוצאת החוצה? החלום הוא לחדש את המנהג כמו שהיה בימי קדם, לארח בביתנו נשים, אני חולמת על יום חופש לנשים ביום הזה בו נחגוג את הנשיות שלנו! וזו גם הכנסה מצויינת לקניונים!
גם ברמה האקטואלית תופעת ה-“Me too” , שהחלה לתת מקום לקול הנשי העולמי ובתוכו לקול האישה היהודית. היא הזדמנות מצויינת לחזרה לחיק היהדות ויחסה המעצים לנשים. בעיני, הגילוי המרעיש הוא שיום האישה הבינלאומי שהחל ב-1909, הינו הרבה אחרי יום האישה היהודית, שהחל לפני כ-2000 שנה, אנחנו לגמרי בעניין הזה אור לגויים או יותר נכון, “אור לגויות”.
מה שבטוח זה שיש פה תופעה שצריך לתת עליה את הדעת. איך שכחנו?
