ניתאי מורגנשטרן זכה להיות העוזר והנהג של הרב שמואל אליהו, ולנהל בית כנסת בשכונת נווה צדק בתל אביב, אבל אז הוא נפנה לאהבה האמיתית שלו (חוץ מאשתו, הזמרת רות נודלמן), הלא הוא הוויסקי.
אתם מזקקת הוויסקי הראשונה בישראל?
לא, אבל אנחנו מזקקת הוויסקי המעושן הראשונה בישראל.
איך מגיעים מבית כנסת והרב שמואל אליהו לוויסקי?
החיים מגלגלים אותנו למקומות לא צפויים. הרבה שנים אהבתי את זה והתחלתי להכיר את הוויסקי לפני למעלה מ10 שנים ומאוד עניין אותי. בארץ יש את מזקקת מילק אנד האני בתל אביב ומזקקת גולני שמייצרים וויסקי. שמעתי שדייוויד סיבל שהקים את מזקקת גולני רוצה להקים עוד מזקקה באזור ירושלים, באותה תקופה גרנו בתל אביב והחלטנו שאנחנו חוזרים לירושלים. הייתי מורה בתיכון, ואמרתי שאם עוברים למקום חדש אז ננסה לעשות משהו חדש.
גדלת בירושלים?
כן. וביחד עם דיוויד סיבל הקמנו את מזקקת ירושלמי.
וויסקי זה דבר ששותים, זה לא דבר שעושים אותו, לא? זה לא שגרתי באמת.
בארץ זה באמת לא שגרתי. כלומר, הייצור המקומי הוא לא שגרתי יש לא מעט אנשים ששותים וטועמים וויסקי בארץ, דווקא עולם הוויסקי בארץ בהתפתחות מדהימה בשנים האחרונות. אבל כן, הייצור זה חדש, התעשייה היא עדיין בחיתולים. אבל אני מאמין שכמו שלעגו וצחקו על תעשיית היין הישראלית לפני 20 שנה והיום יין ישראלי הוא שם דבר בעולם אני מאמין שגם תעשיית הוויסקי תגיע לשם.
זה קשה לעשות וויסקי? איך עושים את זה?
הכל יחסי בחיים. בגדול בשביל וויסקי אנחנו צריכים 4 דברים: מים, דגן, שמרים וחבית.
אז למה זה עולה כ”כ הרבה בסוף?
הזמן שהוא מחכה בחבית עולה כסף. המיסים גדולים, יש מיסי אלכוהול.
איך אתם בוחרים את השמות?
יש לנו את המוצר הזה שנקרא הר המוריה, ירושלמים-הר המוריה.יש לנו עוד מוצרים של חביות בודדות שאנחנו קוראים להם סדרת ‘סולום’ שזה בלטינית יחיד. נניח סולום פיראט שזה רום, סולום דזרט שזה חבית פורט לבן, יין לבן מתוק, וסולום בירה-חבית בירה.
צפו בראיון המלא