ועדת שרים לחקיקה אישרה השבוע הצעת חוק של ח”כ יום טוב כלפון ממפלגת ימינה: מוסד חינוכי שמפלה תלמידים ברישום – לא יקבל תקצוב מהמדינה. אריה דרעי, החושש מ’דגל’ – יורה לסיעת ש”ס להתנגד.
עייפתי מדיונים על החלטותיה התמוהות והמקוממות של מפלגת ש”ס שקמה כדי להילחם באפליה וכיום היא פודל של המפלגה החרדית אשכנזית, כיוון שהתנהלות הצד המופלה אינה הסיפור שבו יש להתמקד. הצד המפלה הוא הסיפור, ולא בגלל המימון הציבורי אלא בגלל עצם הקיום של פרקטיקה מזעזעת כל כך בעם ישראל. גם אם יעברו כל המוסדות החרדיים למימון פרטי, הדבר הזה צריך לזעזע. כל כך התרגלנו שזה המצב, שאנחנו אפילו לא מצפים ממפלגת יהדות התורה לתמוך בהצעת החוק, כביכול הם מוכרחים להמשיך לייצג את הגזענות לנצח.
כדי להבין את הצד המפלה וטענותיו אני ממליצה לקרוא בכתב העת החרדי אינטרנטי “צריך עיון” שפרסם בשעתו מאמר גזעני מבחיל, של משה יצחק פרקש, שכביכול “מתנגד לגזענות” ומנסה למגרה. המאמר מסביר ומצדיק את הגזענות כי הספרדים הם, ובכן, רשימת חסרונות שהוא מונה כאילו היו מציאות ולא פרי דמיונו וחינוכו הגזעניים. דברים שנדיר לקרוא באינטרנט אך משקפים היטב את הלך הרוח במגזר החרדי.
אדם סביר השואף לפתרון בעיה כלשהי, צריך להביט סביבו האם מישהו פעל כבר בתחום והצליח. והרי בחברה הישראלית הכללית אפשר לומר שתופעת הגזענות מוגרה ברמה סבירה; כל כך קל למצוא את הפתרון. ובכל זאת תחושת החשיבות העצמית וחוסר ההיכרות עם עולם שאינו גזעני, גרמו לכותב הנ”ל לחשוב שפריסת כל תחושות הבטן שלו לגבי ספרדים היא המזור למחלה, כי לדעתו “הורדת הגזענות למחתרת לא תועיל”.
באמת יש להתפלא, כיצד ציבור תורני שמתיימר לפעול בשם התורה באדיקות, דווקא בתוכו השתמרה הגזענות בצורה הכי חמורה, ואף הלכה והחמירה עם השנים? כיצד מגזרים אחרים מיגרו את הפילוג העדתי ברמה טובה למדי ואין מוסד אחד שיעז לומר שלא מקבל תלמיד בגלל מוצאו, ואילו אצלנו, קהל יראי ה’, יש במלוא החוצפה ובגלוי מכסות נסבלות לספרדים?
כל בר דעת מבין שאין הצדקה תורנית לגזענות, והיא היפך התורה. כלפי שמיא לא משנה היכן נולדה הסבתא שלך ובאיזו שפה היא דיברה במשך הגלות. על כן, ודאי שציבור יראי ה’ צריך לשים בראש מעייניו את מיגור שנאת חינם זו.
אם נביט בחברה הכללית והדתית לאומית, נראה שבהן מיגרו את הגזענות באמצעות שלושה תחומים עיקריים: 1. לימודים במערכת חינוך אחת, אינטגרציה. 2. נישואין בין עדתיים 3. הוצאת הגזענות אל מחוץ לתחום הלגיטימי על ידי החדרת ערך השוויון.
הלימודים המשותפים כערך, ולא כראשים למילוי מוסד עד שיימאס לנו מהספרדים ונקים מוסד לאשכנזים בלבד, הם ההתחלה, הבסיס להפחתת תחושת השוני ותחילת הכרת האחר. קבלת ילד ספרדי מצטיין או פרוטקציונר שקיבלו אותו למוסד עם אשכנזים בינוניים וחלשים, לא נחשבת אינטגרציה, אלא חינוך שמחזק ומעמיק את הבדלי המעמדות והגזענות. גם מחלוקת רבן גמליאל ורבי אליעזר לגבי קבלת תלמידים, נגעה למצויינות לימודית ויראת שמים, ולא לתרבות או מוצא שונים, שלא רלוונטיים כלל לבית המדרש.
נישואין בין-עדתיים הם אחת התרופות היותר טובות נגד גזענות. משפחה שלמה מכירה משפחה אחרת, הילדים כבר לא שייכים לאף מחנה במובהק, ולאט לאט נוצר כאן קיבוץ גלויות עם זהות שהיא בעיקר יהודית. אין סתירה לשמירת מנהגים, כי המנהג הולך אחרי האב, אלא הותרו שבטים לבוא זה בזה כדי להדגיש שכולנו עם אחד, בני אברהם יצחק ויעקב. החוששים ממנטליות שונה רק צריכים לפתוח עיניים לציבור הכלל-ישראלי, ולראות דורות של נישואין מוצלחים בין העדות, בדיוק כמו שחרדים ישראלים לא נמנעים משידוך עם חרדים אמריקאים.
בציבור הכללי הפרקטיקה של השתקת הגזענות הוכחה כיעילה מאוד. הדור המבוגר הושתק מכוח אי-נעימות בלבד מן השפה ולחוץ, אבל הדור הצעיר כבר הפנים את היחס השוויוני, והגזענות נחשבת פרימיטיבית והיא נחלתם של מבוגרים בלבד. התבטאות גזענית נחשבת כמשהו שיש להתבייש בו. חברה שבה איש חינוך לא יעז לומר משהו פוגעני כלפי ספרדים, לא תאפשר אפליה בקבלה למוסדות חינוך. אז כמה מבוגרים מחניקים מחשבות, אבל התלמידים לא ישמעו מהם פגיעה בשל מוצאם. וזה העיקר.
כיהודים שומרי מצוות, התורה מלמדת אותנו לשים מחסום לפינו, באיסור רכילות, לשון הרע, ואונאת דברים לצער את הזולת זה איסור דאורייתא. ולא רק מחסום לפה, אלא גם מצווה על ליבנו “לא תשנא את אחיך בלבבך”. ואם ישאל השואל, איך אפשר לצוות על הלב? הרי כבר נצטווינו אף על אהבת ה’, והאמת ששני הדברים כרוכים זה בזה, כי האוהב את האב אוהב את בניו.
