הזוית הישראלית מפלישת רוסיה לאוקראינה מאוד היא חד משמעית בעיניו של אלוף במיל’ יעקב עמידרור: “בהסתכלות גם על אוקראינה, וגם על מה שקורה בין סין לארה”ב, יש בה לקח מאוד חשוב למדינת ישראל. אנחנו חייבים להיות חזקים, ולהשתדל אפילו להיות חזקים יותר, כי בכל המבחנים בעולם המודרני. העולם אכזב. ולכן מלחמת האחים בסוריה נגמרה בין חצי מיליון למיליון הרוגים, מחצית מהאוכלוסיה פליטים. איפה העולם? לא קיים. הם אומרים זה קצה העולם, אבל זה שעתיים טיסה מלב אירופה. עכשיו אוקראינה, איפה העולם? מדבר. זה נכון שהכוח הוא המשך המדיניות אבל בלי הרבה כוח אין מדיניות. אנחנו חייבים להיות חזקים יעלה ככל שיעלה.
עמידרור נשא בעברו מספר תפקידים משמעותיים מאוד המספקים לו ידע נרחב כדי לנתח את האירועים שמסעירים כעת את העולם. הוא שמש כראש המטה לבטחון לאומי, ראש חטיבת המחקר באמ”ן, ומזכיר צבאי של שר הביטחון. הניתוח שלו מרחיק עד ימי רוסיה בימי הצאר הגדול ומלחמת העולם השניה וחורג הרבה מעבר המקובלים: “בריה”מ, לפני התמוטטותה, החזיקה במספר מדינות מצפון: המדינות הבלטיות, פולין, צ’כוסלובקיה, רומניה, אוקראינה, הונגריה, ביילרוס, כל זאת כחלק מחגורת הבטחון של בריה”מ שבעת המלחמות והפלישות. כשהתמוטטה בריה”מ רוב המדינות האלה יצאו מאזור ההשפעה הרוסית, חלקן הפכו להיות חברות בנאט”ו והאיחוד האירופי. לרוסים שמסתכלים על החגורה שנעלמה, נשארו שתי מדינות שהן השארית של אותן חגורת בטחון, אוקראינה וביילרוס. באוקראינה גם יש סנטימנט מאוד חזק, צריך לזכור שהנצרות מגיעה לרוסים דרך קייב, שם מתחיל הסיפור של הצאר הרוסי שעובר אחר כך לרוסיה. יש שם סנטימנט עמוק מעבר להיבט הביטחוני”.
“רוסיה מסתכלת ואומרת ‘המערב דוחף את עוצמתו מזרחה’, מסביר עמידרור, “וזה נוגע בקצוות של עצבים מאוד רגישים של הרוסים. בנאט”ו אין בן אדם אחד שחולל בקצה המחשבות שלו לעשות משהו התקפי אבל זה לא קשור. הרוסים מסתכלים על הגיאו-אסטרטגיה ואומרים ‘לקחו לנו את אזור החיץ’. זה לא רק נרטיב. זו גיאוגרפיה, אם אוקראינה מצטרפת לנאט”ו הכח הצבאי המערבי, בעיניים רוסיות ולדעתי כטעות מוחלטת, הרוסים יראו בו כח שיכול לאיים על ‘אמא רוסיה’ מתקרב לאזורים שהם לב ליבה של המדינה, והרוסים לא מוכנים לזה”.
“מהצד השני”, הוא מדגיש, “פוטין נראה כמו דיקטטור אכזרי גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ, שבסך הכל על פי התפיסה המערבית, רוצה לחזור ולהשתלט למה שרוסיה איבדה בהתמוטטות ברית המועצות. יש במאבק הזה המון ציניות ופרופוגנדה אבל זה לא רק זה, יש פה גם גיאו-אסטרטגיה אמיתית”.
יעקב עמידרור: “מקווה שבג”ץ יתעשת ויאמר שיש גבול לחילוניות שניתן לכפות”
בשנים האחרונות נראה שארה”ב הולכת ומתרחקת מתפקיד ה”שריף של העולם”. עמידרור לא מאמץ את ההגדרה שלה כבדלנית, אבל מסביר שפשוט נמאס לה: “ארה”ב היא לא בדלנית אתה לא יכול להגיד על מדינה שיש לה את הצי החמישי במפרץ, ושהיא עושה סיורים ליד ים סין הדרומי שהיא בדלנית. אמריקה משתנה פנימית. היא עם המון מהגרים שמסתכלים אחרת על העולם, היא פחות דתית מבעבר, החוף שלה עשיר והפנים שלה נשאר יותר מסורתי. וזאת אמריקה שממלחמת העולם השנייה משלמת את מחיר הטעויות של כולם”.
לפני כמה שנים הייתי במצעד של סין לחגוג את השחרור מיפן. מי הקריב יותר חיילים בשחרור אסיה מיפן? אף אחד. מי שלח מיליוני חיילים להילחם באירופה? מי החזיק לוגסיטית את רוסיה במלחמה? מי נלחם בטרור בעולם? אנחנו והאמריקנים. הם נשאו בעול המלחמות של כולם. ומה הם קיבלו בתמורה ‘ינקיז לכו הביתה’. גנרל פאוול נשאל על זה פעם והוא אמר על זה משפט אדיר:’ אמריקה במאה שנים האחרונות לא לקחה לעצמה שליטה על שום פיסת קרקע גדולה ממה שהייתה צריכה בשביל לקבור את מתיה במקומות שבהם היא נלחמה’. לאמריקנים נמאס והם אומרים שמישהו אחר יעשה את העבודה. הבעיה היא שאין מישהו אחר”.
