היא עזבה קריירה מפוארת לטובת הגשמת החלום שלה ופתחה מותג לשמלות כלה וערב, שלום לך פייגי בורוכוב.
איך הכל התחיל?
האהבה שלי לעיצוב אופנה היתה מאז שאני ילדה קטנה, תמיד ציירתי ותמיד דמיינתי ועיצבתי לעצמי שמלות לאירועים. בגיל 20 הלכתי לקורס שכונתי של תפירה והתאהבתי. התמקצעתי בתחום-להיות מעצבת זה הרבה מעבר לדעת לתפור, אלא ממש לייצר סיפור שלם משמלה. תפרתי לעצמי בגדים, והיו פידבקים מדהימים מהסביבה וחברות שביקשו גם כן שאני אתפור להם.
וכל זה תוך כדי שאת עובדת בכירה בקופת חולים?
נכון. הייתי חוזרת ממשמרת מעבודה מאוד מאוד תובענית בשתיים בלילה ותופרת, תמיד היתה לי את האנרגיה לתפור, אף פעם לא התעייפתי מזה.
איך זה התקדם לכדי עסק ועבודה מול כלות?
זה היה בצעדים מדודים, בהתחלה תפרתי לעצמי ואז לאחות וחברה ועשיתי סטודיו קטן בבית עם מכונת תפירה ביתית וככה לאט לאט זה הלך וגדל עד שכבר לא יכלנו להכיל את כל הבדים והבלגן בבית ושכרתי סטודיו.
ואז התפטרת מהעבודה?
לאט לאט התחלתי להוריד אחוזי משרה לפי העומס של הכלות, עד שנשאבתי לעולם הזה.
זה לא יאומן שעד לא מזמן היית בכלל במקום אחר, העסק שלך כל כך התפתח.
נכון, אני חושבת שבסוף יש סוג של דילמה, היום אני מנהלת המון אנשים והמשכורת היא גבוהה, וכשאת הולכת לדרך עצמאית את לא יודעת מה מחכה לך.
ספרי לי קצת על ההשראות שלך באופנה.
אני חושבת שההשראות שלי הן מגוונות. מאוד בחו”ל, המעצבים הכי גדולים כמו דולצ’ה וגבאנה-המון עבודות יד, המון אבנים. ויש גם מעצבים שהעיתובים שלהם מאוד נקיים, אבל כל התחכום שם הוא בגזרות וזה מיקס אנד מאצ’ מכל מיני מעצבים והשראות שאני רואה ואוהבת.
לצפייה בראיון המלא:
