אחת הסיבות שגרמו לי בעברי לזלזל בתורה ובדתיים היא משום שראיתי בהם אנשים פרימיטיביים שהולכים אחרי סמכות ואין להם חוש ביקורת מפותח. בארגון השמאל “הפורום החילוני” כתבו מסמך שמתאר את יסודות החינוך הממלכתי-חילוני בישראל ואלו העקרונות: חינוך להומניזם ודמוקרטיה מגיל צעיר; קידום פתיחות לעולם הרחב; יצירת אקלים חינוכי חילוני- משתף, חקרני, שוחר ידע ותרבות; עידוד ביטוי עצמי, חשיבה ביקורתית ויצירתית בתחומי האומניות, מדעי הרוח והטבע ועוד.
יש לציין שארגון זה מייצג בפעולותיו מלאות השנאה מיעוט רדיקלי של יהודים במדינה, אך מה שנכתב כאן מייצג תפיסת עולם רווחת– שהדתיים חסרי השכלה וחסרי חוש ביקורתי, וכך חשבתי גם אני, שהדתיים לא משתמשים יותר מידי בשכל ואינם ריאליים ולכן הדת לא עניינה אותי.
אבל אז למדתי תורה, וראיתי את הביקורת הגדולה שהייתה לעם ישראל כלפי משה רבינו, לקח להם הרבה זמן עד שהם האמינו בו, שמתי לב שאני שייך לעם מאוד ביקורתי, ‘קשה עורף’, הם היו אנשים מאוד חכמים ולא כמו שמלמדים בחינוך החילוני שמשה רבינו היה כריזמטי והם הלכו אחריו בלי הבנה.
לאחר מכן נפגשתי עם התלמוד, וראיתי את הקושיות חזקות שם, שכל ביקורתי כזה לא קיים באף מקום, ולאחר מכן יש ראשונים ואחרונים וכולם מקשים קושיות כדי לברר את האמת ולא מרחמים על אף אחד, רק דרישת האמת בלי שום חנופה. ראיתי שגם כך לומדים בישיבה, בחברותא, בשכל חריף וביקורתי, לא חוששים לשאול שאלות, כמובן מתוך כבוד והערכה לאמוראים והתנאים.
ואז נפגשתי עם דמויות המופת של עם ישראל לאורך ההיסטוריה- רבי אברהם אבן עזרא, שמלבד גדלותו התורנית, היה בקי בפילוסופיה, אסטרולוגיה, מתמטיקה ואסטרונומיה (יש על שמו מכתש בירח), רבי סעדיה גאון שהיה פילוסוף גדול, רבי יהודה הלוי שהיה משורר דגול, הרמב”ם שהיה בקי ברפואה ועוד. לאחר מכן פגשתי תלמידי חכמים גדולים גם בדורנו, שבקיאים בחכמות חול רבות.
הגר”א אמר שכל מי שחסרה לו ידיעה בחכמות החול חסרות לו עשר ידות בחכמת התורה, למרות שכל כולו היה שקוד על התורה באהבת ה’ ולא מעט מספריו נכתבו על ידי תלמידיו, הוא מצא זמן לכתוב בכתב ידו ספר מתמטיקה בשם ‘איל משולש’.
אם כן, אנו רואים כאן דתיים ורבנים שוחרי ידע ותרבות, מעודדים ביטוי עצמי, בעלי חשיבה ביקורתית ויצירתית במגוון תחומים בחיים.
גם בענייני אמונה לא פגשתי מעולם רב שאמר שאסור לשאול שאלות, בדיוק להיפך, עודדו לשאול הכול וענו בסבר פנים יפות. לאורך הדורות נכתבו הרבה ספרי אמונה, ממורה נבוכים דרך המהר”ל ועד הרב קוק וחכמי דורנו שמעלים שאלות ועונים עליהן. אין סתימת פיות כל עוד שואלים בצורה מכובדת. גם הרב קוק כותב במידות הראייה: “האמונה בטהרתה על ידי אפשרות של כפירה”, אין זה אומר חלילה שמותר לכפור, אלא שלאדם יש אפשרות של כפירה ובכל זאת הוא בוחר להאמין.
כאן יש להדגיש שאיננו עושים ביהדות עיקר מחכמות החול, עיקר החיים הישראליים הוא עבודת ה’ בתורה ובמצוות. מעשה בראשית נכתב בתורה בפרשה אחת קצרה כדי לומר שחשוב שנכיר איך העולם נברא, אך לא צריך לעשות מזה עיקר, משל לאדם שבונה בית וגר בתוכו, העיקר הוא לא בניין הבית והחומרים שבנו אותו, אלא מה יהיה התוכן שלו, קל וחומר בית שנברא לעבודת הבורא. חכמת החול היא חכמת ה’, אך ביהדות יש להגיע גם לדעת אלוקים ועבודת אלוקים, ולא להסתפק רק בידע. אך ההסברה בדורנו מוכרחת להיות מלווה בדוגמאות של חכמה, זוהי תפארת לתורה, אדם דתי ששומעים ממנו דברי חכמה תוך כדי שיעור תורה שאתם מעבירים ויוזמים או גם בשיח בענייני הדת זהו דבר מאוד מרשים. לכן הדתיים שבנו בעצמם קומה תורנית ורוצים לקרב לתורה- עליהם ללמוד חכמות חול על פי מדרגתם ולהתעניין בהוויות העולם, גם כי זוהי חכמת ה’ וגם כי הדבר מוסיף פאר לתורה בהסברתה.
