שלמה המלך, החכם מכך אדם לימדנו ש”שקר חן והבל היופי”.
ואם כך הוא, יש לתמוה על כל מעשה המשכן שמפורש בפרשיות האחרונות. כל כך הרבה פאר, זהב וכסף, אבנים יקרות, סדרים מדויקים של סוגי בדים וחוטים בצבעים מיוחדים השזורים עם חוט זהב.
והדבר מפליא, וכי זו היא דרך עבודת ה׳? לולא הפאר, הקב”ה לא היה משרה שכינתו בישראל?
במלך בשר ודם, לא היינו מתפלאים, שאנו מבינים שיש אדם הרוצה כבוד, אך מה שייכת הבנה זו כלפי שמיא?
אך באמת העניין הפוך, הצורך בכל הפאר הזה לא נובע מהמלך. כדי שהעם יבין מי המלך וכמה יש לכבדו, צריך לפאר ולרומם את ביתו ואת מלכותו.
לכן ה׳ מצווה את ישראל כיצד לבנות את המשכן בדקדוק גדול כל פרט כראוי לו, כי כך היא דרך המלכות: אין אקראיות, אלא הכל נעשה כרצון המלך (וכמובן שבמלך מלכי המלכים אין זה ‘רצון’ שרירותי כמלך בשר ודם, אלא הדברים עמוקים ונסתרים).
בזה מבואר גם מדוע אין נכנסים לקודש הקודשים למעט כהן גדול פעם בשנה, שכך היא דרך המלכות שלא כל אחד יכול להיכנס.
הבנה זו של כבוד מלכות נוגעת למעשה בהלכות קריאת שמע.
כך כתב המשנה ברורה (סימן סא ס”ק ד):
“כתב הטור בשם רב עמרם: לישוייה איניש לק”ש בכל זמן דקרי לה, כפרוטגמא חדשה [הוא כתב צווי המלך על בני מדינתו] ויחשוב בלבו אלו מלך בשר ודם שולח פרוטגמא חדשה, בודאי היו כל בני המדינה קוראין אותה באימה ויראה ברתת וזיע, קל וחומר לקריאת שמע שהוא פרוטגמא של מלך מלך מלכי המלכים הקב”ה שחייב כל אחד לקרותה באימה ויראה ברתת וזיע.”
הרי שכשנבין את מלכות ה׳ נדע איך קוראים באמת קריאת שמע.
גם בהלכות בניית בית כנסת מצינו השלכה להבנה זו.
כך כתב השולחן ערוך (סימן קנ סעיף ב):
“אין בונים בית הכנסת אלא בגבהה של עיר ומגביהין אותו עד שיהיה גבוה מכל בתי העיר”
ובאר הרב קוק זצ”ל שהצורך בהגבהת בית הכנסת יותר משאר בתי העיר הוא כדי לרומם בעיני האנשים את עבודת השם ית׳ יותר מהצרכים הפרטיים שלהם ושזו היא מטרת החיים.
הרב מאיר ציצוביץ הוא רב קהילת היכל יעקב בבת ים, ר”מ בישיבת נתיבות ישראל וחבר איגוד רבני קהילות.
