מהראיון עם מנכ”ל פייזר, ד”ר אלברט בורלא, למדתי כמה אנחנו צריכים להודות לבורא עולם.
לא לחינם קפצנו מזן הדלתא אל זן האומיקרון (האות ה-15 באלף-בית היווני), הסביר, אלא מפני שהחיסון עמיד בפני כל ה-10 אותיות שבינתיים.
וזה הזכיר לי עיקרון במצוות השבת אבידה, שלא רק השבת האבידה עצמה היא מצווה, אלא אף מניעת הפסד – נחשבת להשבת אבידה.
לשם הדוגמה: אם חבר שלי התקבל כעת לעבוד כמתכנת בחברת הייטק, ומרוב ההתרגשות, ביום הראשון לעבודה הוא שכח את המחשב הנייד שקיבל בחוץ על שולחן הקפה, ופתאום התחיל לרדת גשם זלעפות, ואני הכנסתי את המחשב פנימה קיימתי בזה מצוות השבת אבידה.
רעיון דומה שמעתי פעם ממרן הראשון לציון, הגאון הרב מרדכי אליהו זצ”ל, לגבי מה שאנו אומרים בהלל: “הללו את ה’ כל גוים, שבחוהו כל האומים – כי גבר עלינו חסדו” – כיצד ניתן לצפות מהגויים שיהללו את ה’ בגלל ש”גבר עלינו חסדו”?! והלא ישראל הם שצריכים להלל את ה’ בזה.
הרב הסביר ותירץ כך: שרק הגויים, אשר מתכננים להזיק לנו ולפגוע בנו כל היום, והם אינם מצליחים במזימתם, וזאת בזכות חסדיו של הקב”ה עלינו – רק הם יכולים להודות ולהלל את ה’ על כך; כי אנו, עם ישראל, איננו יודעים דבר מכל תוכניותיהם הרעות והזדוניות.
אנו רואים כמה אנחנו צריכים להודות לה’ על חסדיו המרובים בכל שעה ושעה, ולא רק על חצי הכוס המלאה, הגלוי לעינינו; אלא, במקרה זה, גם על החצי הריק (הנגיפים והתוכניות הזדוניות שנחסכו מאיתנו).
הרב תומר אברהם ונונו הוא מחבר סדרות הספרים “זכור לאברהם” (על המועדים) ו”תומר דבורה” (על דרך הפרד”ס), חבר באיגוד רבני קהילות.
