בסרטון: קייב שוקקת חיים אמש
בעיקרון הדבר הכי הכי מרשים זה הפער הבלתי נתפס בין אתמול להיום. קייב אתמול הייתה עיר מערבית לכל דבר: קניונים מלאים, פאבים עמוסים, המסעדות מלאות, אנשים הולכים ברחובות, המרכזים המסחריים שופעי אדם, יש מוצרים בשפע על המדפים – אווירה של עיר מערבית לכל דבר.
הבוקר, לעומת זאת, קמתי לעיר במנוסה, לפקקי ענק, לתחנות דלק עם תורים אינסופיים ולאורך רחובות על רחובות של אנשים שעומדים ברחובות כדי לנסות למלא דלק. תורים בבתי מרקחת, תורים בסופרים, בחנויות אנשים מצטיידים בציוד חירום. יש מדי פעם אזעקות – אפשר לשמוע אותם. אני עדיין בתוך קייב, אני עדיין לא הצלחתי לצאת החוצה. לפעמים שומעים מטוסי קרב מעלינו; אני לא יודע אם אלה מטוסים אוקראינים או מטוסים רוסים – אין לי מושג מה קורה. לפי דיווחים שאתם כנראה יודעים יותר טוב ממני, אני לא מבין אוקראינית ולא רוסית כנראה שנמל התעופה הבינלאומי של אוקראינה הופצץ הלילה. השמיים סגורים אין טיסות נכנסות ואין טיסות יוצאות מאוקראינה, וכרגע בהוראה מטעם השלטונות הישראלים: לכל מי שיכול להתקדם למעברי הגבול המערביים לכיוון הגבולות של אוקראינה עם מדינות מערביות, בעיקר פולין, משם הנציגות הישראלית תאפשר מעבר וטיסות חילוץ לישראל. זה ברמה הטכנית הכללית.
מבחינת רשמי הביקור עד כה, אתמול הייתי בבית הכנסת הגדול ברחוב פודול, שם יושב הרב הראשי של קייב. הוא כרגע בארה”ב אבל דיברתי עם סגנו, הרב עו”ד גרשון ברליצקי, יו”ר איחוד הקהילות בקייב. המצב הוא מוזר: מצד אחד אתמול עדיין הייתה שגרה, לצד זה המון תכניות מגירה שהבוקר נכנסו לפעולה של חילוץ. אנחנו מדברים על כך שאיחוד הקהילות הכין כבר לפני שבוע וחצי תכניות מילוט ליהודי אוקראינה, לפחות את אלו שמאוגדים במסגרת איחוד הקהילות, למקום שנמצא 80 ק”מ מחוץ לעיר עם מלוניות, אספקה, דלק, אוכל – הכל על מנת שאנשים יוכלו לעזוב את העיר ולהיות מוגנים.
גם במקום השני המרכזי בו הייתי, המרכז הראשי של חב”ד, שוחחתי עם הרב יוסף אסמן, בנו של הרב שמואל אסמן, שהוא משמש כרב הראשי של חסידות חב”ד בקייב, יש היערכויות דומות. הם יצאו הבוקר במבצע חילוץ ליהודי אוקראינה. יש חצי מיליון יהודים באוקראינה, צריך להבין את זה, אנחנו מדברים על לפחות 200,000 מתוכם שמוכרים כיהודים גם על פי ההלכה. השלב הראשון הוא שמרכזים את כולם בכפר שנקרא אטבקה מרחק 50 ק”מ מקייב. יש שם קהילה יהודית שחב”ד הקימה לפני כ6 שנים; קהילה שמורכבת מפליטים יהודים שנמלטו מחבל דונייצק וקרים כבר ב2014 אחרי כיבוש האי קרים בידי רוסיה. מדובר באנשים שפשוט הגיעו עם שקיות בידיים והשאירו מאחור הכל: עסקים, מכוניות, בתים, הגיעו רק עם הבגדים שעליהם. הרב שמואל אסמן ב2015 קנה שטח אדמה בעיירה אטבקה בצורה מקרית לחלוטין ופשוט בתוך שנה בעזרת תרומות הקימו שם בתים, בתי מלאכה, עסקים, בתי כנסת, מקוואות, גני ילדים, ישיבה – הכל. פשוט מרכז יהודי שוקק. האנשים האלה שהגיעו לשם הם למעשה פליטים שעברו פוסט-טראומה וכעת הם כנראה יעברו פוסט-טראומה על פוסט-טראומה והם יגורשו פעם נוספת. הכיוון הכללי הוא שרוצים לחלץ את כולם לכיוון לבוב ומשם לתוך אירופה כי אין דרך אחרת כרגע לצאת מאוקראינה אלא רק באמצעות היבשה. גם שם באטבקה אנחנו מדברים על מחסנים שכבר לפני 3 שבועות התחילו למלא אותם במזון, בדלק, בתרופות, בבגדים, אוטובוסים שעומדים הכן עם דלק על מנת לאפשר לאנשים לברוח מפה.
הדבר העיקרי שמאוד מלחיץ זה חוסר הוודאות, אי אפשר לדעת בכל רגע מה יעשו הכוחות הרוסים. השגרה פה מאוד מתעתעת כי השלטונות המקומיים האוקראינים מנסים לשדר שהכל בסדר לפחות עד אתמול, אז אנשים ממשיכים בשגרת חייהם. מצד שני, מהרגע שכל השגרירויות הזרות עזבו את קייב השבוע אנשים מתחילים להסיק מסקנות והם מבינים שכנראה בדרגים הגבוהים יודעים דברים שלא אומרים להם, והחכמים עשו אחד ועוד אחד כבר לפני. חשוב להדגיש שהלילה הנציגות הישראלית בלבוב פתחה קווי חירום גם לחילוץ הישראלים, אבל גם לזירוז השלבים המנהלתיים של אפשרות ליהודים אזרחי אוקראינה שאין להם אזרחות ישראלית להגיע לישראל לבצע עלייה בשל מצב החירום. אתמול בבוקר כבר הוכרז פה מצב חירום, בחבל דונייצק כמובן יש מצב מלחמה, יש צו 8 – כל הגברים עד גיל 40 שהם כשירים לשירות נקראים לבוא ולהתגייס.
