במהלך חודש מאי האחרון כל הארץ היתה תחת מתקפת טילים במבצע ‘שומר החומות’. אבל לא רק מעזה היו תקיפות, גם בערים המעורבות בשטחי ישראל התושבים הערביים יצאו למאבק משל עצמם. תושבי לוד היו אלה שסבלו הכי הרבה מכך, כאשר במשך 3 לילות ברצף הם לא יכלו אפילו לצאת מהבית בגלל הפחד מלינץ’. הערבים המשתוללים שרפו בתים, מכוניות ואפילו בתי כנסת זרקו אבנים וקראו קריאות נגד היהודים ומדינת ישראל. במהלך הפרעות נרצח יגאל יהושוע הי”ד שנקלע ללינץ’ שביצעו בו ערבים בלוד. המשטרה לא נענתה לקריאות ולא טיפלה באלימות של הערבים, מה שהכריח את התושבים היהודיים המותקפים לצאת ולהגן על עצמם.
היום, חצי שנה לאחר הפרעות, יש תחושה כאילו הכל חזר לשגרה, אבל מתחת לפני השטח הכל עדיין בוער. “זה לא באמת הסתיים במאי, לא היתה פה איזו הבנה או חיבור אחד של השני, אלא פשוט התקפלו כל אחד לביתו. הכל עדיין יכול להתפוצץ שוב” כך אומר שימי אדזיאשוילי, פעיל חברתי מלוד. הוא מוסיף- “היום רוב אירועי הירי שאנחנו שומעים זה בין הערבים, בתוך החמולות, וזה נוח למשטרה שלא צריכה להתערב.” לדעתו הפתרון למציאות האלימה בעיר היא לעשות פעילויות בבית הספר כדי לחבר בין המגזרים השונים ולחנך לאחווה ולהראות שהם לא אויבים. זה כמובן בנוסף להגברת הנוכחות המשטרתית בעיר והחרמת הנשקים במגזר הערבי.
מקרי אנטישמיות עדיין קורים בעיר, השבוע בנר ראשון של חנוכה סיוון רהב מאיר שיתפה בסטטוס שלה שבמהלך שיעור שהעבירה לנערות בנות מצווה אחת המשתתפות שלחה לה הודעה וסיפרה שהיא גרה בשכונה רמת אשכול בלוד והם הדליקו נרות חנוכה, ואז הגיעו ערבים וכיבו להם את הנרות.
השאלה המתבקשת היא האם תושבי העיר פשוט התרגלו למצב הזה וזו מבחינתם חזרה לשגרה, ורק בעיני מי שלא נמצא שם ביום יום זה נראה חריג, כמו שהסבירה אודל זית, סטודנטית מכפר סטודנטים בעיר: “המצב בעיר חזר להיות כמו שהיה, אין משהו מיוחד. זה פשוט כרגיל, הערבים צועקים ומקללים אותנו, פשוט התרגלנו. אנחנו לא מרגישים משהו שונה”.
